מס. 1371  ב' בניסן   תשס"ג  4.4.03

 

חברתנו

רחל גורדון ז"ל

הלכה לעולמה בשיבה טובה

ביום חמישי כ"ג באדר ב'  27.3.03

יהי זיכרה ברוך.

 

 

 

מדברי ניצן גורדון נכדתה ליד הקבר -

 

סבתא יקרה שלי, מלכת השבט,

 

זאת אני ניצן, הנכדה שלך. אני כל כך שמחה שעד הפעם האחרונה שהייתי אצלך, לפני כחודש הכרת אותי ושמחת לראות אותי. הרגשתי את זה בחיוך שלך ובחום קולך כשאמרת לי: "ניצני, יופי שבאת... תראי איפה אני, תראי לאן הגעתי..." היה לי קשה לראות אותך ככה סבתא, סובלת, אבל בימים האלו האחרונים שלך, הרגשתי יותר קרובה אלייך מאי פעם. כאילו כל המרירות שהייתה פוקדת אותך לעיתים והניסיון להיראות חזקה נעלמו ונשארה רק היכולת שלך לתת את עצמך, לאהוב, והכאב של הנשמה שקשה לה להיות בגוף שכבר לא תיפקד ולחיות חיים שאבדו כל משמעות.

לא ניסית להסתיר את הכאב, היית בתוכו לגמרי ואני אהבתי לגעת בך לנסות להקל על כאבך עם מסאג' בכתפייך או בכפות ידייך.

כשנגעתי בך הרגשתי איך החום והאהבה בלב שלי זורמים אליך וממך חזרה אלי.

מדי פעם היית חוזרת שוב ושוב על אותו משפט בעברית או באידיש – על "כמה קשה להיות זקן" ולא היה איכפת לי כמה פעמים היית אומרת את זה, תמיד הייתי עונה לך: "נכון סבתא, מאוד קשה, מאוד קשה לך".

 

השיחה  והמילים שנאמרו לא היו ממש חשובות, מה שהיה חשוב לי זו התחושה שאני איתך ושברגעים המעטים הללו את לא לבד עם הרגשות שלך, לא לבד עם הגוף הכואב שלך.

 

אהבתי לשבת ולהקריא לך את המכתבים שסבא כתב לך כשלא הייתם ביחד ולשמוע את הסיפורים המתלווים לכל מכתב  ומכתב.

 

במשך השנים עברנו הרבה ביחד. רגעים נהדרים ורגעים קשים.

המון זיכרונות מציפים אותי קשה לדעת במה לבחור. ידעת לשמור על עצמך ועל גופך. היית שוחה במשך שנים וכאשר שער הברכה  היה סגור מוקדם בבוקר היית זוחלת מתחת כדי להיכנס פנימה לשחות את שחיית הבוקר שלך.

עד השנה האחרונה היית עושה התעמלות במיטה כל בוקר והולכת בחוץ הלוך וחזור 50 צעדים אני חושבת. אהבתי את הישירות שלך, שהיית אומרת בדיוק מה שחשבת או הרגשת. לעיתים זה לא היה נעים לשמוע אבל אני הערכתי זאת ואני חושבת שגם אחרים. ואיך זכרת את ימי ההולדת וימי הנשואים של כולנו עד השנים האחרונות.

מאיפה זה בא סבתא? האהבה, החיוניות?

 

היה לי נעים לבוא אלייך, תמיד מפנק, אוכל טעים, עוגות נפלאות. ידעת איך לתת והתעניינת בי, רצית לשמוע עלי הכל ודרכך גם שמעתי מה קורה עם יתר המשפחה.

במשך שנים רבות היית המרכז שקישר בין כולנו, ידעת לשמוח בשמחתנו ולכאוב את כאבנו. שיר ובן עוד זוכרים את האווירה המיוחדת בביתך, מגירת הממתקים, לחם מטוגן, קניידלאך כל כך טעימים שהיינו סוחבים אותם מהמקרר ללא המרק, הסוודרים האפודות והגרביים שסרגת, ארון הספרים, העבודות של סבא, הציורים של אהרונה ועוד ועוד.

 

לעיתים פחדתי לספר לך דברים שתכעסי, ניסיתי ליפות אותם, לא התווכחתי גם כאשר לא הסכמתי עם דברייך כי אני יודעת היום, וכנראה גם ידעתי אז שהכעס הביקורת שלך עלי, על אבא שלי או על אחי מור באו מתוך כאב גדול על מצבה של המשפחה שהייתה כל כך חשובה לך ולא הסתדרה כמו שקיווית וציפית ואולי חלמת.

זה התחיל בקשיים שלא ידעתי עליהם הרבה, מותה של אחותי ענבל ז"ל, של סבא מרדכי ז"ל, הגירושים של הורי, מותה של בלהה האהובה ז"ל והקרע בין אבי לאחותו, הגירושים שלי, המעבר של עוז וסבינה לארה"ב ועוד  כאבים שכבר לא יכולת להכיל אותם.

אולי להאשים מישהו הקל קצת על כאבך לרגע.

 

אני כל כך  מצטערת סבתא, שבאותם רגעים לא יכולתי פשוט לומר לך: "סבתא אהובה שלי, הכאב באמת קשה מנשוא, אין צורך להאשים אף אחד זה הרי לא יעזור, תני לי להיות איתך במקום הכואב, להחזיק את ידך ולחבק אותך. תבכי סבתא'לה תבכי... אני איתך".

 

אני יודעת שבעצם מה שהכי רצית גם אם לא בדיוק ידעת איך להגיד לנו זה שיהיה שלום - לנו עם עצמנו ואחד עם השני, שנעבור דרך כל הקשיים ונמצא את הדרך לאהוב אחד את השני, אחת את השנייה.

 

עכשיו כשאת כבר לא איתנו בגוף, שהנשמה האוהבת שלך חופשייה, אנא עיזרי לנו לעשות שלום עם עצמנו, אחד עם השני ושלום בעולם.

אוהבת אותך מעבר למילים, ניצן..

 

 

 

 

    ישיבת מזכירות  /  21.3.03

 

נוכחים: כל חברי המזכירות למעט אורית ב.נ.

 

1.      המזכירות החליטה להמליץ לאסיפה על קבלת ספיר ארזי לחברות בקיבוץ.

2.      נמסר דיווח קצר על ידי דניאל פרי בעניין אלטרנטיבות בנושא "שיוך דירות".

3.      המזכירות שמעה בקשתו של עוזי  זבולון בנושא מערכת ל"ברמה". המזכירות הטילה על אודי ושחר צור להתייעץ עם ירמיהו וחברים נוספים ולהביא המלצה בנדון.

4.      המזכירות הטילה על שחר צור כיו"ר ועדת הפנסיה לבדוק את נושא השלמת פנסיה על ידי נקלטים בקשר עם קבלתם לחברות בקיבוץ, ולהביא המלצה בנדון לאישור ועדת הפנסיה והמזכירות.

5.      המזכירות המשיכה בדיון בנושא תוֹשבוּת בקיבוץ.

 

 

רשם – אודי.

 

 

 

    אסיפה כללית / 31.3.03

 

נוכחים: 14 חברים

יו"ר: עזרא רון.

 

1.      פסל כפינו. פה אחד הוחלט להביא ההחלטה לגבי ביצוע הפסל לקלפי. לקראת ביצוע הקלפי  תוצג התוכנית שוב בחדר האוכל.

2.      גדר שיכון הדרומי. הוחלט לאפשר לדניאל  יפה להגיע תוך כחודש ימים להסכמה עם ועדת תכנון. בהעדר הסכמה, יבוצעו הגדר והשערים על פי החלטת ועדת תכנון.

3.      קרן "דור  לדור". הוחלט פה אחד על הקמת הקרן לפי התקנון המוצע. בסעיף 10, במקום "הקרנות יהיו אישיות" יאמר "הקרנות יהיו שמיות". יובא לאישור הקלפי. (נוסח התקנון אפשר לקבל אצל עינת).

4.      תוכנית השקעות 2003. התוכנית הוצגה על ידי צור. הוחלט שתכנית מיחשוב הרכש תובא לאישור לפני הביצוע.

      התכנית אושרה פה אחד.

רשם – אודי.

 

 

חֵרוּת וִירְטוּאָלִית

נכתב בעקבות המערכה המסתבכת בעירק.

 

כְּבָר חוֹגֵג הָאָבִיב                                

חוֹגְגוֹת כַּלָּנִית נוּרִית וְרַקֶּפֶת,                           

וְחַג הַחֵרוּת, שֶׁבָּא בִּלְעָדֶיהָ

גַּם הוּא, כְּבָר מֵעֵבֶר לַסַּף.

 

בַּשָּׂדֶה זְקוּפוֹת וְגֵאוֹת

נִצָּבוֹת שִׁבֳּלֵי הָעֹמֶר,

וְעוֹלָה מִמִּזְרָח עִם הַשֶּׁמֶשׁ

חַשְׁרַת עַנְנֵי מִלְחָמָה.

 

מִמֶּרְחָק מְהַדְהֵד קוֹל תֻפֶּיהָ

מַעֲלֶה בָּאוֹב מִתּוֹךְ מָסַכֵינוּ

חֵרוּת וִירְטוּאָלִית.

אֲמִתִּי, רַק הַדָּם הַשָּׁפוּךְ.

 

לְכָל עַם אוֹ אָדָם

הַחֵרוּת הִיא כֶּתֶר,

אוֹתוֹ הוּא לְבַדּוֹ                                  

יִתֵּן בְּרֹאשׁוֹ.                                ראובן עזריאלי    30.3.03         

 

 

 

 

 

 

     דו"ח שבועי  / א. פלד

 

האור. נמשכת "חתירת ענף המזון" תחת מאמצי "אגף התקציבים" להשרות בקהילה אווירה של "מתח כלכלי – תקציבי". וברוח הימים האלה: "כאשר יענוהו כן ירבה וכן יפרוץ".

שווארמה, סטייקים, ארוחות סיניות והיום (יום שלישי בשבוע), "בר-בי-קיו עוף" נוטף עסיס. איך אפשר להתייעל עם חגיגה קולינרית מתמדת שכזו. וכאילו לא די לנו בזה, באות "אימהות הבית", תחילה תלמה ואחריה דִקלה ומשנות סדרי עולם ומשכללות ומייפות ומעטרות ... ודומה שאין לדבר סוף. בקצב הזה לא אתפלא אם עוד תצוץ. פה דרישה להחזיר את ארוחת הערב, ואנה אנו באים.

 

הצל. לבקשת המשרתים אותנו בבית המוסדות, אני פונה אל הציבור ומיעוט שבתוכנו, לכבד את אורחות חיינו ובסיס האמון בחבר ולא להעמיד במבוכה את חברינו העובדים במקום.

במרבית המקרים בהם מבריחים חברים מוצרים בלי לשלם בקופה (ובדרך כלל אותם חברים), הדבר גלוי וידוע לעובדים – גם אם אינם מעירים על כך.

וכבקשה קבועה – החברים מתבקשים לפרוש על דוכן הקופה את כל המוצרים ולא "להכריז" על מה שבסל. ושוב אנא – מנעו מנותני השרות מבוכה ואי- נעימות.

 

ומה שביניהם. בין האורות והצללים מתנהלים חיינו הרגילים כולל מועדים וחגים. חודש ניסן עמוס במיוחד: סדר הפסח, העומר, יום העצמאות וימי הזיכרון.

גם היום – לא פחות מתמיד – דרושים בצד סוסי העבודה המורגלים במשיכה בעול, חברים נוספים ובעיקר צעירים שביוזמתם וללא פניה מיוחדת, יפנו אל מרכז התרבות וראשי הצוותים ויציעו עזרתם, קל וחומר – יענו לפניות המארגנים.

במיוחד עומד למבחן סדר הפסח.

אולי שצריך לחפש פיתרון הולם לשילוב בין הסדר הקיבוצי ובין הנטייה הגוברת לעבור לסדר משפחתי.

אולי משהו מעין סדר רב - משפחתי, דהיינו מעגלי משפחה החוגגים יחדיו במתכונת המשולבת של  ההגדה המסורתית והיצירה המקומית.

נראה לי שאנחנו נמצאים בתהליך מעבר, ואני פונה אל החברים והמשפחות שלא להזדרז ולפרק את היחד, אלא לעזור ולהשתתף בתהליך של גיבוש מתכונת חדשה..

 

 

 

 

ראיון טלפוני קצר עם יורם, השוטר "שלנו", על הפעילות הביטחונית השוטפת בימים אלו על מנת לשמור על שלום תושבי המועצה.

 

יורם מספר –

בחודש האחרון היו מספר מקרים של התפרצויות לכלי רכב באיזור.

במגרש החניה של המועצה, ליד בית הילדים ברמת יוחנן ובמגרש  של בית הקברות.

התדירות היא בערך אחת לשבוע או עשרה ימים, משהו כזה, מה שמאפיין את הפעילות הזו שהיא נעשית בשעות אחה"צ המוקדמות או המאוחרות, בדרך כלל זה ניפוץ שימשה וגניבת התיק שנמצא בתוך הרכב. זו ההזדמנות לקרוא לכולם לא להשאיר חפצים בתוך הרכב לאחר שעוזבים אותו.

עוד דבר שמאפיין את הפעילות הזו  שאנחנו לא מצליחים למצוא את התיק הגנוב בשום מקרה לאחר המעשה.

זאת אומרת, לאחר שהם לוקחים את כרטיסי האשראי והכסף, הס זורקים את התיק עם המסמכים האישיים, את זה אנחנו לא מצליחים למצוא. אנחנו מחפשים בשני כיוונים פנימי וחיצוני.

לא הצלחנו להרכיב פרופיל של העבירה הזו שחוזרת על עצמה. מה שנחוץ עכשיו זה פשוט תיזמון נכון, לחכות לעוד פרט ועוד פרט עד שנצליח לאסוף ראיות או לתפוס את המבצעים על חם.

עוד לא תפסתם אף אחד?

לא תפסנו בגלל שהפריצות נעשו בימים שונים ובתדירות נמוכה, אין מידע ספציפי לגבי המבצעים, עדיין אין לנו מיפוי של מי שזה יכול להיות.

 

עכשיו עם השינוי במזג האוויר, התייבשות השדות והתקרבות החג יש לצפות שיהיו גם בעיות אחרות, למשל אנו נערכים לקבל את פני הרעה בבריכות הדגים, אני מקווה יחד עם נציגי המשקים להיערך לשמירה מוגברת ובוֹלטוּת במקום על מנת למנוע ולתפוס "דייגים" זרים.

 

נושא נוסף שחוזר וחוזר על עצמו הוא מאבקה הבלתי פוסק של איילת ברועי הבקר השכנים, הלא מאורגנים.

הם פשוט חודרים לשטחי המרעה, אם זה פר שמרביע את הפרות ופוגע באיכות הבקר, ואם זה סתם חדירה וגרימת נזק לגדרות.

במהלך החודשיים האחרונים ארבע פעמים התבצעו באיזור גניבות עגלים לצרכי שחיטה. זה היה ביגור, באושה ולאחרונה, לפני שלושה שבועות גם ברמת יוחנן שחטו 4 עגלים בני 10 חודשים. שיטת העבודה היא הוצאת העגלים ושחיטתם ליד הגדר, ממש קרוב וישר מעמיסים אותם כבשר לרכב. אגב, בכל פעם זה 4 עגלים, ככל הנראה כמות שנכנסת לרכב אחד, מה שגורם לי לחשוב שזה אותו רכב מעורב בעניין ולא מדובר ברכב גנוב. 

 

הייתה גם בעיה של גרימת נזק לשעוני מים של אושה. או של רמת יוחנן, אני לא זוכר, מישהו פשוט ניפץ  את השעונים,  זו תופעה חדשה, בינתיים חד פעמית אבל בהחלט שווה להתייחס אליה.

מה הייתה המטרה?

ככל הנראה ונדאליזם לשמו. בשלב  זה הוא מקומי וחד פעמי. אני מאוד מקווה שיישאר ככה. אם לא נצטרך לתת את הדעת על זה.

עד כאן להפעם, נקווה לקראת החגים שיבואו לימים שקטים ו"משעממים"..  

 

 

 

מלגות לספורטאים מצטיינים מטעם מ.א. זבולון.

 

אפשר לגשת לניצה במועצה ולרכוש טופס בקשה למלגה בעלות של 20 ₪.

למי יש סיכוי לקבל מלגה:

ספורטאים תושבי המועצה מגיל 15+. הספורטאי/ת מתאמן/ת לפחות 4 אימונים בשבוע/ מייצג/ת את אגודת האם בתחרויות ארציות/ עדיפות לספורטאי/ת המייצג/ת את מדינת ישראל במפעל בינלאומי (אליפות מחוץ לישראל וכד'). על הספורטאי/ת להיות מדורג/ת בתחום (יש לציין בטופס את המקום/ האליפות  בה נקבע הדירוג, ואת המועד).

לטופס הבקשה יש לצרף: צילום של ת.זהות  כולל ספח מקום המגורים.

(לתלמידי תיכון וחט"ב: מכתב המלצה מהמחנך/ת, המאשר שתיפקודך בביה"ס תקין ומשביע רצון

צילום תעודת שיחרור/שירות לאומי/פטור (לספורטאים מעל גיל 21).

פירוט ההישגים בשנה האחרונה, בחתימת המאמן האישי או מנהל אגודת הספורט אליה שייך הספורטאי, או אחראי מטעם איגוד הספורט אליו משתייך הספורטאי. (ניתן לצרף צילום תעודות הצטיינות).

 

פקו וגדיא מכירים את ספורטאי ענפי המים, והם יפנו למועמדים המתאימים ישירות. אם ישנם אצלנו אלופי ניווט, שחמט, התעמלות, טאי צ'י וכד'- מדורגים ופעילים - נא לראות זאת כהזמנה אישית להירשם במועצה).

תאריך אחרון להרשמה: 30.4.03

מי שקיבל מלגה בשנה שעברה - אין טעם לפנות שוב. המלגה לא מוענקת לספורטאי במשך שנתיים ברציפות.

                                                            בהצלחה- דני אלימלך בשם חברי ו. המלגות..

 

ואלה שמות ....

 

לקראת מלאת 40 שנה לייסוד פלרם, נעשית עבודה רבה לאיסוף, ריכוז ושימור חומר ארכיוני שקשור לתולדות המפעל מאז הקמתו. לשם כך מתפרסמת בזה רשימת החברים שעבדו בפלרם עד שנת 70'  חברים שמבקשים לתקן או שיש בידם מידע נוסף מתבקשים ליידע את איציק לקח.

 

ואלה שמות החברים שהתחילו  עבודתם בפלר"ם, בשנים 1970-1962.

 

 

 

 

 

שי מיכאל  מספר לנעם דינסטג על העבודתו בפלרם, על ניהול ושיווק, על מבט קדימה , על הצלחות, על "חלומות" עם שתי רגליים על הקרקע, משהו על ה"מיתוג" החדש , מחמאות לקודמיו, על אמינות בהספקה ואיכות בשירות, על מה שהוא אוהב בתפקיד וגם על המחיר.  ראיון אופטימי.

 

לאחר כמה תיאומים קצרים הזדמנתי לשיחת עידכון עם שי מיכאל, לאחר ששלפתי אותו מלו"ז ומדיון עם צ'ובין, מנהל המפעל.

שי הוא מנהל שיווק כללי בפלרם מזה שנה וחצי מאז שחזר הביתה מאנגליה הקרה שם ניהל את פוליקרב - אחד ממפעלי הפלסטיק שלנו מעבר לים.

הוא מנהל צנוע מאוד, בעל תחומי אחריות מגוונים ואחריות רבה מבית ומחוצה לו (פלרם הינה חברה מסועפת-גיאוגרפית) ועושה רושם שהוא מאוד נהנה מעבודתו.

 

- אז איך קוראים לנו היום? פלרם ישראל,

פלרם תעשיות...?

 

- אתה יושב כרגע במשרדים של "פלרם תעשיות". זה נושא חשוב שכן כיום נוצרה אבחנה בין מטה החברה לבין הנהלת המפעל בארץ. פלרם תעשיות מנהלת היום שלוש חברות שיווק: פלרם ישראל (מנוהלת מכאן), פלרם אירופה (משרדיה נמצאים באנגליה), וסנטף (נמצא בארה"ב, נ.ד.).

 

- נעשה סדר, מהו תפקידך בדיוק ואלו תחומי אחריות הוא כולל?

 

- מנהל שיווק כללי, למעשה אחראי על כל פעולות השיווק והמכירה של קבוצת פלרם באשר היא פעילה בתחומים הללו. בתכל'ס זאת אחריות לייזום וכתיבה של תכנית שיווק רב-שנתית של פלרם, כנגזרת מהתפיסה של פלרם – לאן היא רוצה להגיע, בכל שנה מעדכנים וגוזרים מהתוכנית האמורה תוכנית שיווק שנתית שהיא כבר מפורטת ובנויה למעשה ממכירה פרטנית של כל מוצר בכל מקום.

חשוב לזהות בתוך התוכנית נקודות חוזקה וחולשה על פיהן אני יוזם את מהלכי השיווק לשנה הקרובה. תפקידי לראות איפה צריך לקדם מוצרים, לדחוף מוצרים, איפה צריך לפתח שוק. זה החלק המרתק בתפקיד שכולל גם נושאים איסטרטגיים כמו התקשרויות עם גופים שיווקיים בחוץ, חברות סינרגטיות בשוק. בסוף כרגיל חצי מהזמן הוא ניהול המכירות ביום-יום.

לשמחתנו בשנה וחצי האחרונות אנחנו משופעים במכירות, את הקרדיט צריך לשייך לקודמים בניהול שבנו מערך טוב,  חלק ניכר מסדר היום של פלרם היה עמידה בדרישה הגוברת של השוק ובייצוב רמת שירות טובה.

האחריות האופרטיבית היא גם לכל צוותי השיווק (עשרות אנשים היום) שפרוסים ברשת תקשורת מסביב לשעון (נמצאים גם 12 שעות הבדל מאיתנו), לוודא שהם מיודעים על כל ההחלטות והכיוונים, שכולם מסונכרנים, מדברים באותה שפה וממוקדים על מה שטוב ונכון לפלרם. אני נותן שירותי ניהול למנהלים בשטח כשהשאיפה היא שהם ינהלו אותו ממקומם.

 

- אני מבין מהדברים שלך שאתה מעורב מאוד בשטח, ותיאורטית אתה בראש הפירמידה של המחלקה, לא?

 

- פלרם הרי יכלה לבחור בשני מבנים – הלוויני שבו כל זרוע (גיאוגרפית, נ.ד.) תנהל את ענייניה בצורה אוטונומית ובתחרות עם שאר מפעלי פלרם, ויש קבוצות שעובדות כך.

פלרם בחרה באפשרות השנייה דרך מטה מרכז (גם פרויקט ה-SAP תמך בכך) וכיום הכול מנוהל מהמטה בישראל, ולכן המטה מעורב מאוד בנעשה בשטח.

אם באוסטרליה למשל (טלילה חורש ומשפחתה שיצאו לשליחות לא מזמן, נ.ד.) רוצים לפתח פתרון חדש למתקן צבאי שיש בו פוטנציאל עולמי, זה עולה בכל הצנרת עד אלי, כשאני מרכז תהליך מובנה לפיתוח מסודר. וכך כל הצעה חדשה עולה עד למעלה, מקבלת סדר עדיפויות כל זה דורש הרבה תיאום עם בעלי תפקידים אחרים בקבוצה, תיאום היא נקודה חשובה.

 

- איך משווקים פלסטיק בשנת 2003 ומי קונה היום פלסטיק? משהו התחדש בתחום?

 

- המוטיבציה היום של הלקוח בקצה, שבונה סככה לרכב, תולה לעצמו שלט בחנות או מכסה את חדר השמש שלו בפוליקרבונט, ובוחר בכל המקרים האלה לוח פלסטיק במקום חומר אחר – היא אותה המוטיבציה שפלרם רוכבת עליה מזה ארבעים שנה.

כיום מזהות את המוטיבציה הנ"ל יותר חברות, התחרות גוברת ושם המשחק הוא כבר לא איכות או מחיר (כולם איכותיים ותחרותיים), אלא שירות ואמינות הספקה יחד עם פיתוח והתאמת המוצר לצורכי השוק.

הפיתוחים שנוצרו בפלרם לפני עשור הביאו אותנו להוביל בעולם בתחום הלוחות הפלסטיים, גם בקירבה הלוגיסטית והפיזית בשוק (חכם היה מי שהחליט לשים איש שלנו בכל מקום) וגם בקירבה האמיתית בין הייצור ללקוח.

מי קונה היום? פלסטיק קונים כי הוא יותר בטוח מזכוכית, יותר קל ונוח להרכבה ולחיתוך מחומרים אחרים, ויותר איכותי מחומרים נחותים כמו פח שהוא קורוזיבי (נאכל ונשחק, נ.ד) ופיברגלס שמאבד את צורתו הייצוגית לאחר מספר שנים.

אנחנו רוכבים בעיקר על הנישה הזאת של מוצר טוב, תחרותי עם שירות מעולה.

 

-דיברת בהתחלה על מוטיב כלשהו, אם תוכל קצת לחדד את הנקודה.

 

- האמת היא שההצלחה של פלרם - ופה מגיעה מחמאה לקודמי בתפקיד -  היתה כשמצאו יישום שבו אפשר להניח לוח פלסטיק עם אפיון מיוחד ולתת ערך מוסף למוצר.

לדוגמה, קח את שוק הדלתות שאותו אנו מובילים כיום באנגליה. האנשים שלנו היו במקום והזמן הנכונים להציע לוח PVC שטוח פשוט, עם חזון להתאים את איכות ועמידות המוצר, מה שאפשר לעשות ממנו דלת. שוק הדלתות באנגליה פורח כיום, כי גם המחיר טוב, ויש לו יתרון מחיר על עץ ועמידות על פח.

אנחנו היום מחפשים ומחפשים – ולעיתים גם מוצאים - את הדור הבא של התאמה ואפיון המוצר. השאיפה שלנו היא בכל שנה ליצור שניים-שלושה כאלה וזה מה שיחזיק אותנו הלאה.

 

- מה אתה הכי אוהב בתפקיד?

 

- התפקיד מאוד מגוון ומאפשר תמהיל של פתיחות וראיה קדימה ומצד שני שתי רגליים על הקרקע – לראות איך מבצעים את תוכנית השבוע, החודש והשנה, כל הזמן להרגיש את דופק השוק וללמוד איך מתפתחות מגמות – איך עוצרים אותן או רוכבים עליהן.

מצד שני בתוך התפקיד יש הגדרה "לחלום" על כיוונים ארוכי טווח, אבל בגדול אני מנסה לפחות חצי מהזמן לחשוב קדימה, לפתח ולבוא עם משהו חדשני ויותר טוב.

זאת בניגוד לתפקיד הקודם באנגליה שבו היתה לי אחריות אינסופית על קומץ אנשים שמבצע פעולה יום-יומית ופשטנית. עברתי אל תפקיד שבו אומרים לך "תחשוב קדימה" עם רגליים על הקרקע וזה תפקיד מצויין מבחינת הגיוון.

 

- הדבר האחרון שחשבתי לשאול אותך הוא איך אתה מתמודד עם תפקיד בדרג ניהולי גבוה כשאתה בונה את סדר העדיפויות שלך כאיש משפחה?

זהו נושא שדנתי בו עם מספר אנשים במפעל וקיבלתי תשובות שונות.

 

- התפקיד באנגליה היה תובעני בהרבה, מבחינתי ומבחינת המשפחה, אחריות על מתקן ייצור למשך 24 שעות ביממה זה לא יום ולא לילה ואמצע הלילה ושבתות והראש שלך תמיד שם.

מבחינתי יש פה ירידה במתח מבחינת הפעילות מסביב לשעון. מבחינת המשפחה לקיבוץ שהוא איזור עוטף ותומך החזרה טובה, בהתחלה חשבתי שייתן לי יותר מנוחה ואז התחילו הנסיעות ואין ברירה, זה חלק מהתפקיד וצריך להיות קרוב ובתוך ההתרחשויות מתי שצריך, וליזום התרחשויות ובתוך כל זה ביחד קורה להרבה בני גילי: היעדרויות ארוכות מהבית.

גם כשנשארים במפעל בקיבוץ יש ישיבות ארוכות אל תוך הלילה , זה בא עם התפקיד.

מזל שאנחנו בקיבוץ ויש מערכת החינוך כמו שיש, יחד עם שעות העבודה הארוכות יוצא שאני הרבה בחוץ. זה לא פשוט אבל מתרגלים לזה, אני מקווה שהמשפחה מתרגלת.

תראה את אחיך (רון דינסטג, נ.ד.) שבקושי היה בבית כשעבד בחוץ והיום הוא עובד בפלרם ועדיין בקושי נמצא בבית. הרבה זוגות בגיל שלנו עוברים את השלב הזה או תקועים בו.

זה מחיר שמשלמים כולנו במידה כלשהי.