איציק אדרי

צרור עדכונים והודעות –

 

שיכון

בימים אלה מסתיימת הבניה של שכונת הדס מזרח. חלק מהמשפחות עברו אחרות בשלבי מעבר.

בהדס מרכז עובדים כבר על תשתיות וגם שם מתחילים לראות את הסיום מתקרב.

בפינוי בינוי אנו מסיימים הזזת תשתיות והתדיינות עם רשות העתיקות ובקרוב תחל עבודת הפינוי וההריסה לקראת התחלת בניית 6 דירות.

התבע של רמת יוחנן עדיין לא אושרה למרות זאת נמשכות ההכנות להקמת שכונת ערבה. הכוונה לבנות כ-20 דירות בשכונה זו כאשר מתוכם 2 דירות של דיירים שעברו מהדס מרכז. צוות התכנון המקומי הציג לו. תכנון דגם בית חדש "דגם ערבה" המותאם יותר לצרכים שלנו ולתאי השטח שיעמדו בעתיד לרשות בניית בתים חדשים. הוכנו מספר אלטרנטיבות כאשר הכוונה לאפשר לכל דייר לבחור דגם שהכי מתאים לו ולבצע מינימום שינויים, הן מתוך רצון לחסוך בטעיות תכנוניות והן מטעמי חסכון. התוכניות והדגם יוצגו לציבור בקרוב בחדר האוכל.

דיירי החבורה נדרשים בימים אלה להחליט על השארות בביתם הנוכחי וכניסה לשיפוץ או מעבר לדירה חדשה על פי הקריטריונים לתור המקובלים אצלנו. מדובר ב-7 דיירים שחלקם כבר החליטו לעבור וחלק החליטו להישאר.

הבניה בבית מוסדות נמשכת ואנו עסוקים בין יתר הדברים בשיבוץ סופי של החדרים. הכוונה לבצע שינויים כאשר בקומה שנייה יתרכזו משרדי הנהלת החשבונות קופת בית מש"א הנהלת קהילה והנהלה כלכלית. ובקומה ראשונה כל ענף הטיפולים המרכולית והכולבו יתאחדו לחלל אחד וחנות הבגדים תרד למטה. כנ"ל משרד הרכב ועוד.

 

ענף המזון

האקונומים החדשים פעילים מרגישים את נוכחותם . סוף סוף הקפה חזר הדגים שוחים בצלחות ארוחות הבוקר. השירותים נקיים ומפוקחים יותר. יש הרבה עבודה הן בתחום המחשוב בטיפוח המקום כולל שיפור החזות ותנאי העבודה וכמובן טיפוח הצוות. כל זאת תוך שמירה על מסגרת תקציבית דומה ל-2009.  האחראים על הענף מבקשים לרענן את זיכרוננו לגבי נוהלי חיוב ולקיחת מזון בחדר האוכל

 

ארוחת בוקר- כל סועד שאוכל בחדר האוכל מחויב בעבור הארוחה. ההרשמה היא על אחריות החבר.

עגלת הילדים - היא מיועדת להכנת סנדוויצ'ים לילדים ואינה מיועדת למבוגרים.

 

ארוחת צהריים – בבואנו לקופה אנו מתבקשים לפתוח קופסאות,  ועל ידי כך הרישום יהיה מדויק.

בין השעות 11:00-11:30 הצוות עסוק בלשרת את המטפלות שבאות לקחת אוכל לילדים. חדר האוכל פתוח לציבור החל מהשעה 11:30.

 

 ארוחות ערב שבת – הרשמה ללקיחת אוכל הביתה, נתלית מיום חמישי בבוקר. הנוהל הזה ידוע לכולנו. במידה וקורה ששכחתם להירשם, יש אפשרות לבוא בערב שישי ולקחת אוכל, כשהגננת בלבד ממלא עבורכם את הכלים ורושמת את המנות שלקחתם.

ועוד:- מסיבות בטיחותיות, הציבור מתבקש להימנע ככל האפשר מלהיכנס למטבח. אפשר לפנות

לחברי צוות חדר האוכל לבקש את מבוקשכם והוא יכנס למטבח להביא.

 

ולסיום פני אישית של אקונומים: "ענף המזון מוגדר כענף נותן שירות וזו עבודתנו. יחד עם זאת, אם ברצונכם לבקש דבר מה, בקרוב תוצב בלובי תיבה המיועדת לפניות הציבור, אתם מוזמנים לרשום את הבקשה/טענה/הערה/(וכן גם פרגון), ואנו נעשה כמיטב יכולתנו לשפר ולתקן.

במסגרת המאמצים לשמירת איכות הסביבה, ברצוננו להחליף את הכלים מפלסטיק ללקיחת סלטים, בכלים מתכלים (עשויים מאותו חומר כמו החמגשית),

ולסיום סיומת, תודה גדולה בשם כל הציבור, לרותה היוז שעזרה לנו לייפות את חדר האוכל והשירותים."

תורנויות בענף המזון

מכיוון שפעמים רבות מתבצעות החלפת תורנויות ללא תיאם יוצא שלתורנות מופעים נערים ונערות ללא בוגר ולפעמים ללא ניסיון. ורד ברבר אחראית על שיבוץ מחליפי תורנות . גם מי ששולח את בנו או בתו מתבקש לעדכן את ורד לא יאוחר מיום רביע של אותו שבוע. מי שלא יעמוד בכך יאלץ לקיים התורנות בעצמו במקרה של שיבוץ לא מספק או להיות מחויב על הזמנת תורן נוסף מתאים. אנא הקפידו.

 

צוות בטיחות בתעבורה פנימית

הוקם צוות בראשות בועז. הצוות יטפל בבעיות תעבורה בתוך הישוב. חברים עם בקשות הערות פניות מתבקשים לפנות לבועז או אלי.

 

בית הקירור הישן

כפי שמסרתי מועד ההריסה מתקרב. לשמחתי חברים רבים צלמו הצטלמו כתבו לזכר העבר ולאלבומים אז מי שלא הספיק אנא  מהרו.

אודי פלד

פעיל בתנועה

(או כל מה שסול לא גילתה לי ולא ידעתי לשאול)

 

ביום דצמבר סגרירי קיבלתי טלפון מסול לביא (ועדת הגיוס או משהו כזה) שהזמינה אותי לעלות לירושלים ולהתייצב בפני "צוות איתור" למשרת מרכז האגף הכלכלי של התנועה. התייצבתי. ניהלנו שיחה ידידותית ופתוחה לגבי מהות התפקיד. אני מודה שנרמז לי משהו על החשיבות שהצוות מייחס לעניין "התנועה", אבל בדיעבד אני מאשים את החברים בהעדר גילוי נאות לגבי המונח התזזיתי הזה. להוותי, התברר לי מהר מאוד שבעוד שאני מרכז את מעיניי בעניין ה"פעיל", מונח – או כפי שנהוג לומר, קבור – הכלב דווקא בכל הקשור ל"תנועה".

 

ובכן, בחודש ינואר ש"ז, החודש הראשון שלי בתנועה, נעתי – כלומר נסעתי – 6,100 קילומטר (מר"י לתל-אביב, וחזור + סיור במספר קיבוצים אחרים). ששת-אלפים ומאה קילומטר הייתה מכסת הנסיעות שלי, עד כה, במשך תקופה של כשנתיים!!

בסוף השבוע השני התחלתי לחוש כאבים עזים באזור השכמה הימנית. כעבור מספר ימים נוספים הפך הכאב בלתי נסבל, התפשט לאורך הזרוע וירד עד לשורש כף היד. כעבור יומיים כבר חשתי נמול באצבעות ושיתוק חלקי של הזרת.

 

אז הלכתי לדוקטור אמנון שנתן לי מייד כדורים (מוסקול 90 גרם) נגד דלקת שרירים ושלח אותי לפיסיותרפיה. בפיסיותרפיה גילה חגי קשיון בעורף, התכווצויות בכתף, עקמת בחוט השדרה ועוד כמה אנומליות, כולן תוצאה של עודף נהיגה עם מרפק היד האוחזת בהגה תלוי באוויר ללא משען. לאחר שהודלקו מקלונים ארומאטיים במספר נקודות אסטרטגיות וננעצו מספר מחטים בנקודות אחרות, אסטרטגיות לא פחות, כהה הכאב מעט. רק הזרוע נשארה משותקת.

 

עד כאן בקשר ל"תנועה". התברר לי שגם המילים התמימות לכאורה: ת-קץ, ות-קם, טומנות בחובן משמעויות הרות אסון. אכן, כפעיל תנועה תה'מקיץ ותה'קם בשעות שבהן התרנגולות בקושי הולכות לישון. מתברר ש"אישיות בכירה במשרדו של מזכיר התנועה הקיבוצית" עשתה לעצמה הרגל לכנס פגישות חשובות בשעה 07:00 בבוקר, מה שמחייב אותך להשכמה צפונית בשעה 04:30. אתה יכול אמנם לחטוף תנומה קלה על כביש-שש, אבל הדבר כרוך בסיכון לא מבוטל.

מאידך, חייבים להודות שלא הכל שחור כמו השכמה בארבע בבוקר. יש גם כמה "מנעמי שלטון". כמו למשל הא.ש.ל. התנועתי: 20 ש.ח. ליום (ברוטו לפני מ"ה). אני לא מתלונן. דווקא הצלחתי להגיע לסידור מיוחד עם הפזנון של גשר הירקון, ובתמורה לסכום הנ"ל אני מקבל צלחת חומוס עם קצת סלט תורכי, סחוק ופיתה אחת. ההקצבה מספיקה בדיוק (את בקבוק המים אני מביא איתי).

הג'וב החדש גם נתן לי הזדמנות לעמוד על כמה עובדות מעניינות שלא הייתי מודע אליהן עד כה. למשל: הידעתם שעל הפס המבדיל בקטע הכביש שבין צומת ארלזרוב/דרך חיפה ועד לכניסה לשיכון בבלי, יש עשרים ושלושה עצי דקל ושמונה-עשר פנסי רחוב? בדיוק! אני ספרתי, אני סופר אותם כל יום במשך השעה שבה אני מבלה בפקק התנועה שביציאה מתל-אביב.

ויש בהחלט גם תקוות לגבי העתיד. למשל, בתוקף התפקיד אני יושב בהנהלת "צוותא". מי יודע, אולי ייתנו לי כרטיסים לאיזו הופעה, אני הרי צריך לדעת במה אני בכלל עוסק באגף הזה, לא?  

 

 

 

 

איתן ש.

על השינוי והיום הקובע 

א. דיונים על שינויים ועל שיתופיות :

מן הנוסח של הצעת  ראובן ואחיאם נובע כי הם מבקשים בעצם להחליט כי לא יחול כל שינוי במצב, או במלים אחרות - הם אינם מבקשים להחליט רק על "שיתופי" או לא, אלא אם המציאות הנוכחית תימשך ללא כל שינוי. ובכל זאת - שמא מותר לנו לבחון את עצמנו ולשנות מן המנהגים ומן הנהלים שלעתים הם פסולים בפועל. במלים אחרות: "שמא בכל זאת מותר לשנות משהו ? "

 

ומדוע זה כך ? מכיוון שהדיון באסיפה לא נסב על שיתופיות מול דיפרנציאליות, אלא על הרצון (ולדידי גם הצור) לעשות פעם נוספת שינוי מסוים במנהגינו השוטפים ובהחלטותינו (כפי שנעשה כבר לא פעם בשבעים השנים האחרונות, לעתים). אין בין כך לבין שיתופיות ולא כלום,  וזה מזכיר יותר מדי את הרבנים של בני ברק שעוצמים עיניהם בפני המציאות והשינויים המתבקשים .

ואציין כמה נקודות ידועות זה מכבר: חוסר איזון בין תרומה לתמורה  שמטריד את הציבור מזה שנים , חוסר אפשרות לקיים מנגנון אכיפת/שמירת התקנות, קליטה מבוקרת פחות מכפי שכבר נקבע בעבר, הכוונה לקויה של הצעירים במגמות לימודים ועבודה בעתיד, ועוד צרות קטנות שמעכירות את הצפוי לנו כקיבוץ,  גם (או בעיקר) – שיתופי .

 

ב.  היום הקובע  .

ממה נפשך – אם לא תהיה אפשרות לקבל החלטה רטרואקטיבית ( נניח ליום 1/1/2000 ), אזי גם לא תהיה אפשרות לקבל החלטה על התוכן של אותו יום (מהן הזכויות הנובעות ומה ייאסר או יותר), ומאותה סיבה. כלומר - אין הגיון לקבוע מחד כי "היום שאחריו אין זכויות מוקנות" חייב להיקבע היום, אבל את התוכן של הזכויות נקבע בעתיד  ( אם כבר, יש דווקא הגיון מסוים בקביעה שהיום הקובע יהיה בשנת 1931, כי זה מבטיח את זכות ההורשה לכל מי שתרם אי פעם....)  אני רוצה לקוות כי כל מי שחי בקיבוץ בחר לחיות חיי קיבוץ, ומקבל את המבנה וחלוקת הזכויות והחובות על פי הנהוג, כולל את הזכות להחליט על שינויים על פי מצב הדברים המשתנה.  על כן – כאשר יוחלט על שינוי מרחיק לכת, אפילו עד חלוקת נכסים ( בכל דרך שתיבחר ), זה יהיה המועד הנכון לקבוע כי החלוקה האמורה תחול מיום ההחלטה, ורק על אלו שמקבלים את ההחלטה (לאמור - חברי הקיבוץ כפי שיהיו אז. ) אני מכיר את כל הנימוקים, גם לי הייתה קשה מנשוא העובדה שלא היה ביכולתי לסייע לאותם מבני בעת שעזבו את הקיבוץ, אבל אני משלים עם הבחירה הראשונית שלי - לחיות בקיבוץ - ומקבל בהבנה את הנובע מכך, עם כל הקשיים.

 

ג. משמעות ההחלטה :

אני חושב כי על כל אחד להבין את משמעות היום: מי שאיננו חבר במועד אותו היום אינו בעל זכויות, לא לקניין אישי ( כגון דירה או מגרש ) ולא  לקניין אחר ( כגון מניות פלרם או זכאות לפרה + תרנגולת )  ונכון להבהיר זאת במלים פשוטות ולא בניסוח משפטי מצלצל ורהוט כפי שהוצג בעלון .

מצב כזה כולל כמובן גם את כל הבנים שעדיין אינם חברי הקיבוץ ולא היו כאלו במועד היום הקובע .

 

ד. המשך הדיונים :

קשה לי לקבל הצעות להחליט היום החלטה מחייבת לדחות דיונים לחמש שנים . לכן אני ממשיך לתמוך בבחירת צוות הצעות כפי שהציעה המזכירות. יישב הצוות וידון, יוגשו הצעות, אחדות יתקבלו ואחרות יידחו, ונמשיך הלאה לשנות את מה שהיה נכון לאבותינו לפני 78 שנים (ולנו לפני 50 שנה ), כל פעם מחדש .

 

שום הצעה אינה פסולה, אין הצעה שמתקבלת כלאחר יד, או ברוב של  50.01%, ונכון להמשיך לברר ולדון איך לשנות לטובה כל פעם מחדש  . ואם  יהיה רוב  ממשי לשינויים אלו ואחרים – נעשה כן !

 

 

 

ירמיהו

והעיקר לא לפחד כלל...

מן העתונות המקומית:

המזכירות דנה בהצעת ראובן עזריאלי ואחיאם שורר בעניין הצבעה בקלפי בשאלה אם רמת-יוחנן נשאר קיבוץ שיתופי או עובר למודל אחר.(אם תבחר החלופה השיתופית, תיגנז התוכנית האחרת לחמש שנים, ויעשה מאמץ לשכלל, לשפר ולתקן  מרכיבים שונים בשיטה השיתופית). 

 

 לאן הם מובילים אותנו?  שאלה טובה.

 [(תסריט אפשרי): ברור מראש מה תהיה ההכרעה בקלפי. אחר כך ייבחר צוות לשינוי ברוח שיתופית בלבד, ואז (כרגיל), ברוח האנטי וה"לא לא לא", אפשר יהיה להפיל בששון ושמחה וצהלות גיל, כל הצעה שנוגדת את מה שהוא לדעת שומרי החומות "מריח שינוי" או "לא מספיק שיתופי".

אלא שאליה וקוץ בה, מה יקרה חלילה, אם תוצאת הקלפי תהיה שונה?]

 

לעניות דעתי, אף שהבקשה הזו היא חוקית, היא לא הגיונית ולא קבילה. יתר על כן, היא "תוביל" אותנו להמשיך לרבוץ על הזרים ולהתבשם מהזיו של עצמנו, לא למעשים מתבקשים, לא לפיתרון הבעיות האמיתיות.

 

אמר פעם מי שאמר בהקשר אחר, אבל זה מתאים גם למצבנו פה: ה  ם    מ  פ  ח  ד  י  ם!

ואני שואל, מה כל כך מפחיד אותם?

ה"מחטפים"? הדיונים? הדיבורים? הבירורים? ההצעות לשינוי? הצוותים? מה?

ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, מיצווה עלינו לדון, לשקול, לברר ולבחור מה הכי טוב בשבילנו. והאצבע, שהיא שווה לכולנו בדיוק, לא תצביע בעד מהלכים, החלטות או שינויים, שלא נרצה בהם. אף אחד לא יוכל להוביל "מחטפים" בלי דיון ממצה, לאחר שהדברים ילובנו, יילמדו, יוסברו ויובנו היטב על ידי כולנו.   

 

והבקשה הזו מה משמעותה?

הכשלה מראש של כל צעד שאינו תואם רוח מסויימת. בחינת שב ואל תעשה. וגם אם נניח שלשיטתם היא תביא את ה"שקט התעשייתי" המדומה והמתעתע והמשקר,  מה יהיה אחר כך? 

היעלה על הדעת שנרתום את הסוסים לפני העגלה ונחשק את עצמנו לדעת בגלל החלטה אומללה כזו (שכרגיל במקומותינו, כנראה תהיה לה תמיכה גורפת כי המשמעות היא כנזכר לעיל), ולא נאפשר לעצמנו במשך חמש שנים לדון בשום אופציה אחרת? למה מה? מה קרה?

ההצעה להחליט כך היא במקרה הטוב היתממות, התייפייפות בהדר פסבדו שיתופי חיצוני שהוא כבר מזמן כמעט ריק מתוכן.

 

ואל יטעו בי, גם אני כמוהם, חולם על הקיבוץ שהיה לנו פעם. קיבוץ עם הסכמה כללית גורפת על הדרך. גם אני רוצה את הקיבוץ שהכל בו היה פתוח, שכולם היו חברים של כולם, שכולם עבדו שמונה שעות, שכולם הביאו פרנסה סבירה, שכולם נהנו מאותה זמינות לרכב וקרלוג ענפי, לסלולר ענפי. לקיבוץ שלא הייתה בו הכנסה נוספת מעבודות צדדיות אחרי וגם ע"ח העבודה, שלא היה בו סחר מכר של תורנויות, שכל עובדי החוץ הכניסו את משכורתם במלואה, שלא היה בו שימוש ציני בכרטיסי "הנוסע המתמיד". קיבוץ שבו ל"דעת הקהל" הייתה משמעות. גם אני כמוהם חולם על קיבוץ שיתופי עם שמיים כחולים ודשא ירוק, וגגות אדומים, וציפורים מצייצות, ושדות עד האופק, ושירים וריקודים עד כלות, והשכמה לעבודה עם שחר להעלות חרמש בקמה בעיניים טרוטות ורון בלב.

והאמת היא שזה לא כל כך נורא לחלום חלומות טובים ונעימים ולא אפשריים שכאלה, אבל חייבים להתעורר מהם אל המציאות בטרם פורענות.

כי הקיבוץ של היום כבר לא הקיבוץ של אז!

"רק זיכרונות רק זיכרונות כאן מהלכים על בהונות..." כדברי המשורר.

 

אבל לא רק הקיבוץ שינה את פניו, גם אוכלוסייתו היא לא האוכלוסייה של פעם. זה כמובן לא חדש לאף אחד, כמו כל יצור חי הכל משתנה אם הזמן, וטוב שהוא משתנה, וצריך להמשיך לשנות ולהתאים לתנאים החדשים. האם מישהו היום מתגעגע ללינה המשותפת? לשילטון הוועדות? לאספקה הקטנה? לגיוסי העמסת עופות? למילוי שולחנות? למקלחת הציבורית? מישהו מתגעגע לתורנות ה"סניטריות", לסרט של יום שלישי שהיה נקרע עשר פעמים, לעיניים הדומעות מן העשן (כן, כן, פעם היה מותר לעשן בחדר האוכל?) לדרכי הרפש והבוץ בחורף.

 

אז במקום להזיל דמעות על מה שכבר "אין", מוטב לפקוח את העיניים ולראות את כל ה"יש" הנהדר שנוצר פה, שנצבר פה במשך השנים. את הנכסים, את התרבות, את אורח החיים, את המסורת, את היציבות הכלכלית והסוציאלית, לברך, לשבח ולהלל, כי הם כולם שלנו(!) והם חיים, והם נושמים, והם בועטים, ויש להם צרכים אחרים, ובעיות אחרות, שחייבים לטפל בהם בדרכים אחרות.

כן! החוסן צריך לתת לנו את הכוח להתאים את עצמנו למציאות, גם בדרכים אחרות.

 

קל מאוד לשלול כל הצעה לדיון בלי לקחת אחריות, בלי להיחשף לביקורת.

קשה, עד בלתי אפשרי, לעמוד במקום שבו עומדים חברינו ממלאי התפקידים יום יום ושעה שעה. "סופגים את האש", מהווים מטרה לחיצי הביקורת, עניינית ולא עניינית, מנסים ככל יכולתם "לסתום פרצות"... ואין "כלי עבודה" מתאימים בידיהם.

מי שאף פעם לא היה שם, כנראה גם לא יבין את זה.

מותר לערער, מותר להרהר, מותר להתלבט, מותר להציע.

מותר לחשוב שאפשר לעשות את הדברים "אחרת" וזה בסדר גמור.

מותר גם לבקר, עניינית, מתוך לקיחת אחריות.

לא כל מה שהיה פעם בבחינת ערך ליבה - הוא קדוש (!) וייחודה של המערכת הקיבוצית לשרוד במשבר (כשיתופית או משתנה), הוא ביכולת להתאים את עצמה למציאות של הסביבה הקרובה והרחוקה, וגם של עצמה.    

 

מכל הטעמים האלה, אני חושב שעלינו לדחות את ההצעה ה"מחשקת" הזו מכל וכל. אדרבא, נאשר ברוב גדול באסיפה, או בקלפי, את הצוותים המוצעים לנו. שיתחילו לעבוד מתוך עמדה של גיבוי וכוח, לא מתוך חשש וחשדנות. ניתן להם את בירכת הדרך. .

 

 

 

מרכז הסעות

ההסעות ממשיכות ... כמפורסם.

מבקשת מכל חבר/ה המעוניין בשרות – לתאם מראש טלפונית מולי את בקשתו . ללא תאום מראש ההסעה לא תצא!

ההסעות תצאנה על פי פניות בלבד!!

להזכירכם ההסעות יוצאות בשעות קבועות בלבד! 9:30 ו- 13:30.

כדאי, רצוי ואף מומלץ לנצל שרות זה.

                        לשרותכם בכל עת – שרית.

·        מטלפון רגיל -  34-265

·        מנייד -       4-265

 

 

 

 

 

מ''א זבולון

מחלקת בטחון

דוח אירועים  ינואר 2010

 

2.1.10  כפר מכבי נגנב רכב מתושב, הרכב נמצא נטוש ביישוב איבטין.

 

3.1.10  כפר חסידים נסיון פריצה לבית במרכז היישוב באמצע היום.

 

3.1.10  מבצעי אכיפה ע''י מח' בטחון מ''א זבולון, עצירת אוטובוסים של תלמידים, בדיקת חגירת חגורות בטיחות. הממצאים עגומים מאוד: רוב התלמידים לא חוגרים חגורות, ברגע שהבודקים עולים לאוטובוס, כל התלמידים מיד מתחגרים.

 

20.1.10  יגור פריצה לתשעה משרדים בבנייני ההנהלה בלילה גשום מאוד. נגנב מחשב נייד. לפי הסימנים, חיפשו כספת. הגנבים לא נרתעים ממזג אוויר קשה.

 

25.1.10  רמת יוחנן גניבת ארנק מתיק של עובדת – שיצאה לדקות ספורות למשרד שכן - במשרדי הנהלת היישוב. 

 

28.1.10   שער העמקים, אורנים הופעלו צופרים במסגרת תרגיל של פיקוד העורף שהיה בעמק יזרעאל. פיקוד העורף, לא הודיע כתוצאה מטעות אנוש, על הפעלת הצופרים. בשער העמקים נגרמה אי-נעימות גדולה.  המועצה פנתה לפיקוד העורף וביקשה הסברים לתקלה.

 

30.1.10   רמת יוחנן פורקו שתי לוחיות זיהוי מרכבים בחניה של מפעל פלר''ם – נמסר למשטרה.

 

31.1.10   נופית בטיפול -  כניסת ילדים מחילף לנופית, למגרש הספורט – עימותים עם ילדי המקום.

 

חברים: באזור העמקים יש הרבה פריצות לבתים שמלוות בגניבות.

הגנבים באים ליישוב מספר שעות לפני הגניבה, באור יום, מסתובבים ביישוב, אוספים מידע. חשוב לשמור על ערנות, לשאול אנשים מה הם מחפשים ביישוב – זהו גורם הרתעה יעיל.

 

 

 

 

 

 

אנחנו באמת חוזרים!!!   והפעם........

ערב שירי שנות השישים

עם זמרים ונגנים משלנו ואורחים (מאורגן ע"י דני ודיין)

 

יום חמישי 18.2.10

 

שעה 21:30 בפאב

להתראות!!

 

 

 

 

מזל טוב

לחנה'לה ומיכאל ישראל להולדת הנכדה -

בת לבועז ומירב.

הרבה נחת!