סרטן בכל בית

מאת ורד לוי-ברזילי

מספר מקרי הסרטן החדשים המאובחנים בישראל עלה כמעט פי שלושה בעשורים האחרונים: מ-7,500 ב-1975 ל-22 אלף ב-2002 ,40 אחוז יותר מקצב הגידול של האוכלוסייה. החדשות הרעות: אם לא יחול שינוי דרמטי באורח החיים ובתנאים הסביבתיים, אחד מכל 2.5 תינוקות שייוולדו השנה בישראל יחלה בסרטן בשלב כלשהו בחייו

אביב 2005 הביא לעולם שתי בשורות לא משמחות בתחום מלחמה בסרטן. על הראשונה חתומה אגודת הסרטן הלאומית הבריטית. חוקרים מטעם אגף המחקר שלה פירסמו לפני חודש, ב-28 באפריל, דו"ח שהראה כי מספר מקרי סרטן השד והריאה בעולם הוכפל בשלושת העשורים האחרונים, הרבה יותר מקצב הגידול של האנושות, שגדלה באותם עשורים פי 1.5 בלבד, מ-4 מיליארד

ד"ר מיכה ברחנא. מחלה של מבוגרים ועשירים

ב-1975 ל-6.3 מיליארד. "זוהי הוכחה לכך שסרטן הוא למעשה כיום המחלה המשמעותית ביותר בעולם המפותח", אמר מנכ"ל האגודה הבריטית, פרופ' ג'ון טוי, על ממצאי הדו"ח שהוגש לו.

החוקרים הבריטים מייחסים את הגידול החריג לעובדה ש"תוחלת החיים עלתה בכל חלקי העולם". לפי הדו"ח, אנשים בגיל 60 ויותר הם כ-10% מהאנושות, וההערכה המקובלת היא שבשנת 2050 הם יהיו 22% ממנה. "ככל שאתה מתבגר, אתה עולה בסולם הסיכונים של הסרטן", כותבים החוקרים בדו"ח. "לכן באוכלוסייה מבוגרת יותר נראה יותר ויותר מקרי סרטן".

הבשורה המדאיגה השנייה באה מאגודת הסרטן האמריקאית. זו יצאה בתחילת החודש בהודעה כי מחלת הסרטן תפסה את מקומן של מחלות הלב: הסרטן, ולא הלב, הוא מעתה הקוטל מספר אחת בארצות הברית. לפני שבועיים נערך בבית האגודה האמריקאית (American Cancer Society) בניו יורק דיון סוער בהשתתפות אונקולוגים, קרדיולוגים ואפידמיולוגים המתמחים בבריאות הציבור. על הפרק עמדה השאלה, מי זכאי לתואר המפוקפק "גורם המוות מספר אחת בארצות הברית".

ההודעה, שיצאה כמה ימים קודם לכן מבית האגודה, הקפיצה את הקרדיולוגים. מפוקפק ככל שיהיה, התואר הזה היה שייך באופן מסורתי למחלות הלב. אלא שהנתונים דיברו בעד עצמם: ב-2002 מתו מסרטן בארצות הברית 476 אלף איש ואשה (עד גיל 85); ואילו ממחלות לב מתו "רק" 450 אלף אנשים עד גיל 85. כלומר: מהפך. אבל הקרדיולוגים האמריקאים ממאנים לקבל את גזר הדין. זהו תואר שמזכה את בעליו בתקציבים נכבדים. הממשל האמריקאי הקצה בשנה שעברה 4.8 מיליארד דולר למכון הלאומי לסרטן - עוד בטרם היה לגורם מוות ראשון במעלה. כעת חוששים הקרדיולוגים ששדרוג מעמדו של הסרטן יביא להגדלה נוספת בתקציבו על חשבון תקציביהם.

פרופ' אליעזר רובינזון, אונקולוג ויו"ר האגודה הישראלית למלחמה בסרטן, נכח בדיון בניו יורק ומדווח שמומחי הלב "האשימו את האונקולוגים בכך שהטעו את הציבור ולא בתום לב". הכיצד? "הם טענו, שאילו היו לוקחים בחשבון גם את מספר האנשים שמתו כתוצאה ממחלות כלי דם, אז לא היה ספק שהסרטן הוא רק מספר שתיים. כלי דם ולב הולכים יחד תמיד, בלתי ניתנים להפרדה. ומאחר שספרו רק את אלה שמתו ממחלות לב, והשוו עם אלה שמתו מסרטן, הגיעו לתוצאה

פרופ' אליעזר רובינזון. עלייה מתמדת במספר החולים

המטעה, הלא נכונה".

האונקולוגים השיבו מלחמה. הרוחות התלהטו. זה נמשך שעות. ומה היה הסיכום? "אין סיכום", אומר רובינזון. "הוויכוח רק התחיל, הוא יימשך ואולי יגיע בסופו של דבר אפילו עד בית משפט".

סיבות טובות ורעות

פרופ' רובינזון ניהל במשך 28 שנים את המכון האונקולוגי בבית החולים רמב"ם בחיפה. הוא פרש לפני שמונה שנים ומוסיף לעבוד בבית החולים על תקן של יועץ בכיר. הוא מקדיש חלק ניכר מזמנו לפעילות ציבורית בתחום הסרטן, מכהן כיו"ר המועצה הלאומית לאונקולוגיה ואף היה (עד לפני שנתיים) נשיא ארגון הסרטן הבינלאומי. ממצאי הדו"ח הבריטי על הכפלת מקרי הסרטן בעולם לא הפתיעו אותו. "יש עלייה מתמדת במספרי חולים חדשים בסרטן, בכל העולם", הוא אומר. "המגמה, לדאבוני, ידועה ומוכרת. כולנו, אנשי מדע ורופאים וראשי ארגונים העוסקים בתחום, מודעים כבר כמה שנים לחומרת הבעיה, מודעים למגמת העלייה, ומנסים להתמודד עמה ככל יכולתנו המוגבלת, בהרבה מאוד דרכים".

השאלה היא, כמובן, למה זה קורה. על פי רובינזון, יש סיבות "טובות" ויש "רעות". ה"טובות" הן עלייה בתוחלת החיים, ועלייה ברמת המודעות שבצירוף שיפורים טכנולוגיים מאפשרים אבחון וגילוי מוקדם. "אנשים חיים היום יותר, גם חולי סרטן חיים היום יותר", אומר רובינזון. "לכן, לגבי חולים בגילים המבוגרים המשוואה פשוטה: פחות מתים, יותר חולים. מחלות סרטן מסוימות, שבעבר היו קטלניות, הפכו לכרוניות. ככל שבני אדם מתים פחות מסרטן, כך יופיעו ברשומות יותר חולי סרטן".

בנוסף, חולים רבים בעבר לא התמודדו עם מצבם, הדחיקו אותו ולא באו לטיפול. עם הזמן, ועם המאמצים הרבים שהושקעו בהעלאת המודעות, יותר אנשים מזהים את סימני המחלה, וניגשים לאבחון ולטיפול. "זו סיבה טכנית נוספת לגידול במספרים הרשומים", אומר רובינזון. "כשמריצים, למשל, במשך שנים תוכנית לאומית לסריקת ממוגרפיה, הרבה מאוד נשים שבמצב רגיל לא היו מתאבחנות, כן מתאבחנות".

ולסיבות הרעות: "גם אחרי שמקזזים את כל אלה", מדגיש רובינזון, "עדיין, הגרף העולה בשיעורי הסרטן מראה שיש אובייקטיווית יותר חולי סרטן היום מאשר אי פעם. אנו רואים עלייה במודעות ושינויי הרגלים באוכלוסיות מסוימות, ועדיין, בני אדם הם בני אדם והגורמים נשארו אותם גורמים: עישון; חשיפה לשמש; השמנת יתר; תזונה רעה; זיהום אוויר; מזהמים סביבתיים אחרים; הדברים הידועים. צריך להבין שיש גבול ליכולת של ארגונים וממשלות להשפיע על בני אדם לשנות את התנהגותם ביחס לגופם, לחייהם ולבריאותם".

בישראל טוב יותר

על פי נתוני האגודה למלחמה בסרטן, בשנת 2004 אובחנו בישראל 23,500 חולי סרטן חדשים. ב-1996 צוטט פרופ' אליעזר רובינזון כשדיווח על ממדי ה"היארעות" אז: 12 אלף חולי סרטן חדשים. כלומר, בתוך תשע שנים מספר המקרים החדשים כמעט הכפיל את עצמו.

השנה פרסם המכון לרישום הסרטן הלאומי את הנתונים הבאים מטעמו: בשנת 2004 אובחנו בישראל, בין היתר, 10,000 חולים חדשים בסרטן עור (שאינו מלנומה) ועוד 950 במלנומה; 4,000 בסרטן השד; 3,200 בסרטן המעי הגס; 1,500 בסרטן הערמונית; 1,300 בסרטן הריאה; 1,300 בסרטן בלוטות הלימפה; 1,100 בסרטן שלפוחית השתן; 800 בסרטן המוח; 600 בסרטן הכליה; 600 בסרטן הדם (לוקמיה); 600 בסרטן הקיבה; 400 חולות בסרטן הרחם ועוד 300 בסרטן השחלה, וזה אינו סוף הרשימה.

אבל האפידמיולוג הראשי, ד"ר מיכה ברחנא, המופקד על רישום הסרטן הלאומי במשרד הבריאות, נשמע דווקא רגוע ואופטימי וממליץ להיצמד לעובדות: סרטן היא מחלה של מבוגרים, והעלייה במקרי הסרטן משקפת את העלייה בתוחלת החיים, ויותר מזה - המצב בישראל טוב יותר מבארצות אחרות.

איך זה? האם איננו חלק מן הסטטיסטיקה העולמית?

"סוגי הסרטן של מדינות מפותחות שונים מסוגי סרטן הנפוצים בארצות מתפתחות. לכל מדינה פרופיל סרטן שונה לגמרי. על פי הנתונים ברישום הסרטן הלאומי, המצב אצלנו טוב יותר".