- אלישע שלם -

מה שמציין את הגיאוגרפיה של רמת יוחנן לגבי גידול העצים, ניתן לסכם במילה אחת: פשרה - מתאים לכולם אם כי לא בדיוק. אנחנו לא הר ולא עמק, אנחנו לא מישור החוף ולא פנים הארץ, לא חום קיצוני ולא קור קיצוני, לא רטוב ולא יבש, בקיצור - כל עץ פרי יכול לגדול כאן, אבל לא לכולם זה מתאים בדיוק.

נתונים אלה קבעו את נוף גידולי המטע של רמת יוחנן במשך שנותיה.

"הלוך הלכו העצים" - זוהי הכותרת אותה בחרתי לתיאור ההיסטוריה של המטעים בשבעים שנות ההתיישבות שלנו במקום. הרבה מינים שגידלנו במטעים באו והלכו...

הבולט בנוטעים היה אלישע ליפין. מן המייסדים, יליד רחובות, מן המושבות הותיקות. נוף הבוסתן הערבי קסם לו מאד. הוא התקשה מאד לעשות שורות שלמות מאותו הזן ולא כל שכן מטע שלם... זה הכתיב במידה רבה את תבנית נוף המטעים.

היה לנו מטע חבושים, (כל יום אכלנו לפתן חבושים..), התקשינו למכור את הפרי, היה לנו מטע שזיפים - חמישה מיני שזיפים שונים, היו לנו תפוחים ואגסים ממינים שונים, ובננות - היינו משק הבננות הראשון בגליל המערבי ש"פרץ" את גבולות עמק הירדן.

והיה לנו אבוקדו. גם מטע זה היה הראשון באיזור הגליל המערבי, 40 - 30 עצים מכל זן באיזור הפרדס למטה, ובצד הגבעה של שמיר. נטענו גם מטע אליינטוסים, אלו עצים שנועדו לכריתה לשם שימוש כסנדות לתמיכת הבננות, זה היה מתחת לפלר"ם ומאז זה "ספחת" כזאת שבמשך 50 - 40 שנה אי אפשר היה להיפטר מהם. ובעצם עד היום...

והיה לנו כרם ענבים גדול מאד. עם חמישה סוגי ענבים שרובם כבר אינם מוכרים היום. הכרם היה מחוץ לגדר באזור שהיום נטוע הליצ'י. והיה פרדס הדרים מכל מין וזן - זה הפרדס שקיים עד היום רק שהזנים השתנו וגם שיטות העבודה..

בשנת 1958 העלו את המים לגבעות של קסייר ונטענו את מטע האבוקדו.

והיו לנו עוד גידולים שהם בין עצי בר ועצי מטע: היו חרובים (ישנם שרידים מתחת לפלר"ם), שהיו למאכל הכבשים, והיו תותים שניטעו בחצרות הלולים כדי להצל וכן לשמש מאכל לתרנגולות הנקרניות. והיתה שדרה של תאנים.

גם היום עצי המטעים תואמים אותו ה"עיקרון": מנגו, שהוא מהאיזור החם, ליצי שאוהב קרירות, אבוקדו וכמובן מטעי הזיתים שהולכים וכובשים מקום ותפקיד במשק החקלאי שלנו.

הפרדס

- יגר נבו -

ענף הפרדס הוא מהענפים הותיקים במשק. תחילתו בשנת 1936, עם נטיעת החלקה הראשונה, בשטח שמתחת לבריכת השחיה והנווה, חלקה בגודל של כ-50 דונם אשכוליות.

שיא גודלו של הענף מבחינת השטחים היה 420 דונם, רובם  אשכוליות. את הענף הקים אלישע ליפין (בוגר מקווה ישראל). בצמוד לפרדס הקים אלישע משתלה להדרים אותה ניהלה צביה יניב (ינובסקי).

המשתלה ספקה את השתילים לחלקות שנשתלו אצלנו עד שנת 1958. המטע הראשון היה כמעט כולו אשכוליות ונוספו לו דונמים בודדים של מנדרינות וקליפים כגון דנסי ויוסוף אפנדי המגיע כיום למרכולית תוצרת חקלאית מכפר חסידים.

מלחמת העולם השניה הביאה למשבר בענף ההדרים בארץ בכלל ואצלנו הקטנים בפרט. הובלת הפרי לאירופה לא היתה אפשרית ונוצרו עודפים עצומים של פרי שהביאו לעקירת פרדסים. להקטנת הנזקים בוצעה החלפת זן מאשכולית ללימון בכ- 14 דונמים אשר שבו והוחלפו לאשכוליות לאחר המלחמה.

בשנת 1958 הורחבו שטחי הפרדס למה שנקרא בזמנו חלקות ה' (בפרדס הראשון, הותיק, היו חלקות א'-ד'). 3 החלקות היו בהיקף של כ- 70 ד' ונטעו בהם אשכוליות.

חלקת ה-2 ניטעה בצמוד ומצפון מזרח לפרדס הותיק, בשטח שהיה עד נטיעתה מטע בננות.

חלקת ה-1, ניטעה מזרחה לה, מעבר לתעלת הניקוז עד שולי היער. חלקת ה-3 ניטעה מתחת לגבעת שמיר ומצפון וצמוד למטע החבושים (הייתה עוד חלקת חבושים מתחת ליער, בה ניטעו פומלות בשנת 1971).

באותה התקופה הצטרפו לצוות הענף איתן שטיף ובנימין ברנט.

בשנים, 1960, 1961 ו-62 ניטע פרדס יוסף. מטע בהיקף של כ-200 דונם אשכוליות ו-16 דונם לימונים. הפרדס ניטע מצפון וצמוד לנחל ציפורי, וממזרח לשטחי הגד"ש בקטע הגובל עם שטחי קרמאן ועבוד משפרעם.

באותה התקופה העיבודים במטעים נעשו ע"י טרקטור אחד (פרגוסון נפט) אותו הפעיל איציק לקח.  לאחר סיום המטלות בנשירים ובאחר היה מגיע איציק לפרדס ומבצע את המתבקש.

בשנת 1965 נפרדתי מהפרדה ובמקומה קיבלנו טרקטור חדש אשר נקנה אך ורק עבור הענף, מאסי פרגוסון 135, חדש חדיש, צבע אדום מבריק ואפילו עם קצת ניקלים.

באחת קפצנו למאה אחרת.

שהגעתי לענף היו באחריותו גם 6 דונם אבוקדו שהיו שתולים ממערב לשכונת הקרוואנים (הקיימת היום) ומדרום לכביש עוקף פלרם, וכן היו 3 דונם אבוקדו גם בחלק העליון של המטע הותיק. את שתי החלקות נטע וטיפח אלישע ליפין עד עקירתם. באותה התקופה נסגרה המשתלה וצביה יניב עזבה את הענף. איתן שטיף (אם אינני טועה) יצא מהפרדס בשנת 65 - 1964 , והלך לריכוז משק.

בשנת 1965 נטענו 35 דונם ולנסיה, מתחת לחלקת ה-3 במקום מטע החבושים שנעקר. את השטח לנטיעה הכשיר ישראל דימנשטיין (אבא של ורדה קנול) בעזרת טרקטור שרשרות (ה-4- D ) וארגז מחליק.

בתקופה זו כבר עברנו מקטיף הפרי שהיה לארגזים לקטיף למיכלים, דבר שחייב הנחת מסילות ברזל בין כל שתי שורות קטיף,עליהן הונחו המיכלים הריקים באמצעות קרונית הנדחפת ע"י אחד העובדים וכך גם נעשתה הוצאת המיכלים המלאים. זו היתה עבודת פרך וכולה על מנת למנוע את הידוק הקרקע. בתחילת שנות ה-70, עם הכנסת גלגלי בלון לטרקטור עם מזלג אחורי, יכולנו ליעל העבודה ולהשקיע את כוחותינו בקטיף נטו.

בשנת 1974 נשתלו במשבצת הריקה שבין הפרדס הותיק ליער, כ-30 דונם פומלות, 30 ד' אשכוליות ו-3 דונם קלמנטינות מיכל.

בשנת 1975 הצטרף לפרדס אברהמקה שעסק בעקר בהרכבות וביחד עמו החלפנו הרבה חלקות אשכוליות לזני אשכולית אדומה.

בשנת 1984 נעקר הפרדס הותיק (בגיל 52 שנים) ובשנת 1986 (שנתי האחרונה בפרדס) נטעתי בשטחיו פומליות.

החליפו אותי בענף גל לדרר וארז צוקרמן שנשאר בו עד היום כמרכזו. בתקופתו עבר הענף הקטנת שטחים גדולה, נעקר פרדס יוסף, נעקרו חלקות הולנסיה והפומלות וזני קליפים חדשים כטופז, מור ואחרים נשתלו במקומם.

הרבה חברים עברו בענף בתקופות השונות.

אלישע ליפין, צביה יניב ובנימין ברנט, איתן שטיף, יגר, גידי גלבוע לזמן קצר, מוטי חורש ואברהמקה ענבר, חיים ארזי, דב גולן, יותם פלד, מאייקה יופה ואברהם בראב, אברהם שחר, שלום בן דור וחגי רותם, עמית רודוי וברק גלוסקא ועוד רבים אחרים שבודאי אזכר בשמם לאחר מסירת הרשימה. אך כל אלו הם אפס קצהו של גדודי המתנדבים ומחנות העבודה שעמם היינו מבצעים שנה אחרי שנה קטיף של מעל ל - 2,000 טון אשכוליות ואחר, במשך הרבה ימי גשם.

ביום-יום עבדנו בפרדס בצוות קבוע שכלל 2 חברים ועוד 4 מתנדבים שעבדו תקופה ארוכה באפן קבוע והיו מקצועיים מאד.

הענף עזר שנים רבות למסדרי העבודה בספיגת עובדים "שפתאום" נפלו עליו והיה צריך לספק להם תעסוקה.אם כתת תלמידים מאיזה בית ספר בסביבה, אם קבוצת חיילים שרצתה כמה לירות למועדון ואם בקבלת מתנדבים מענף אחר שלא נדרשו באותו היום. תמיד מצאתי מה לעשות אתם.אם לא היה קטיף אז בצענו גיזום יבש (גיזום הענפים היבשים בחלל העץ וע"י כך מניעת שפשוף הפרי בעת רוחות החורף והתוצאה אחוזי יצוא גבוהים יותר. כמפעיל רב שנים של מחנות עבודה למיניהן ומתנדבים בעבודות אלו זכיתי מהם לתואר Slave Driver ,בעקבות דרישותי הגבוהות והבלתי מתפשרות.

אי אפשר שלא לסגור את הרשימה בסיפור קצר הממחיש זאת.

לפני 3 שנים שלחה אותי נטע (הרופאה) לבדיקה אצל קרדיולוג מומחה (עבר את ה-50).

לדבריה : "למספר 1, ולא בשל מצבי האנוש".

כשהגעתי אליו הוא שואל אותי בנימוס לשמי ואחר מוסיף ושואל אם אני מכיר אותו. אמרתי לו שאין סיכוי כי אני בעניין הזה לראשונה.

מהר הסתבר שאני מכיר אותו ולפחות הוא הכיר אותי טוב (מאד אפילו).

לדבריו, כשהיה ברמת יוחנן במחנה עבודה בקטיף אשכוליות לפני הרבה שנים, עבדתי אתם והייתי האחראי. אחרי שתפסתי אותו משליך אשכולית על אחד מהחברה (ולא את הראשונה), שלחתי אותו הביתה והודעתי לו שהוא לא חוזר...

התחבקנו בחיוכים הדדים והוא ניגש לבדיקה.

היום הפרדס מתנהל אחרת. יש חבר אחד המנהל  אותו ומבצע בעזרת שכירים את כל המטלות.

גלריית תמונות